יש לנו לא מעט דרכים להתמודד עם פגיעות:
אנחנו בעיקר משתדלים לחנך למוגנות,
ולא להגיע למצב בו מישהו יפגע בילדים שלנו.
רק שלא יפגעו בילדים שלנו.
את חלקנו זה תופס בבטן,
כי בנו פגעו.
את חלקנו זה תופס בבטן,
כי אנחנו מכירים פגיעות מאוד מקרוב.
את חלקנו זה תופס בבטן,
כי הפחד תמיד תופס חזק,
בבטן.
אתם מכירים את משנתי:
אפשר לחנך למוגנות כבר מגיל קטן
מבלי לעורר אוירת חשש ולחץ,
ומבלי להזכיר את המילים פגיעה-מינית.
הנה הדבר החשוב שיש לי לומר לכם, וטרם אמרתי-
המשימה שלנו צריכה להיות כזו:
באותה המידה בה אנו מחנכים למוגנות,
נחנך את הילדים שלנו לא לפגוע.
כן, יש דבר כזה.
אני לא רוצה שהבן שלי יגדל להיות גבר
שנשים מפחדות להיכנס איתו למעלית,
או לחנות לידו בחניון תת קרקעי.
אני רוצה לגדל ילד עם מודעות,
ילד שלא יפגע,
ויותר מזה - שייגן כשצריך,
ושישרה אוירת בטחון לסובבות אותו.
אני רוצה שכולנו נגדל בנים כאלו,
כדי שילדות, נשים ואמהות יפסיקו להסתובב עם כאב בטן.
אני מתפללת על זה שנצליח,
ופועלת לזה כמיטב יכולתי.
מצידי אני עושה כמיטב יכולתי.
מזמינה גם אתכם.
יפה
Yorumlar